פסק-דין בתיק ת"ק 9008-05-12

1.         בפני תביעה שעניינה עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לתובעים בגין אי ביטול מנוי.

2.         התובעת 2 (להלן: "התובעת") טענה כי ביום 18.8.11 פנתה לחברת 012 סמייל (להלן: "הנתבעת") בה היתה מנויה באותה עת, על מנת לתאם הגעת טכנאי לצורך העתקת כתובת אך הנתבעת השיבה לה כי מאחר ומספר הטלפון הנייד שלה השתנה, לא ניתן לבצע שינויים. התובעת הסבירה לנציגת השירות כי רכשה את המנוי לפני כחמש שנים ואיננה זוכרת מספר הטלפון הנייד שמסרה לנתבעת בעת תחילת המנוי. התובעת טענה כי בשלב זה התבקשה ע"י נציגת השירות ליתן סיסמא אשר נתנה לצורך זיהוי לפני כחמש שנים, אך גם אותה לא זכרה. התובעת טענה כי ניסתה לתת פרטים אישיים אחרים, לרבות כתובת, מספר ת.ז וחשבון בנק, אך ללא הועיל.

התובעת טענה כי מאחר ואיננה שולטת בשפה העברית, פנתה בבקשת עזרה לאיש הקשר מטעמה התובע 1, מר דניס פרקר, (להלן: " התובע") אשר פנה מספר פעמים למוקד וניסה להסדיר העניין ללא הצלחה. התובע טען בפני המוקד כי כל שנדרש הוא להעביר כתובת ולכן ניתן יהיה להציג ת.ז וכל שיידרש בפני הטכנאי שיגיע, אך רעיון זה נדחה ע"י הנתבעת. התובעים טענו כי התובע הינו איש הקשר ומיופה הכח של התובעת והדבר אף הוסבר לנתבעת פעמים רבות אך היא סירבה לתת לו פרטים ומידע על מנת לנתק את המנוי. לראיה צורף יפויי כוח כללי מיום 7.12.10.

ביום 19.8.11, לאחר שיחות רבות, ביקשו התובעים לנתק את המנוי ועל כן שלחו בקשה לניתוק המנוי באמצעות הפקס והדואר האלקטרוני. בבקשה נאמר כי במידה ולא יבוטל המנוי בתוך 3 ימי עסקים, תוגש תביעה בסך 10,000 ש"ח בגין הפרת חוק הגנת הצרכן, התשמ"א -1981.

התובעים טענו, כי לאחר משלוח הבקשות לביטול המנוי, התובעת הפסיקה לעשות שימוש במנוי, שכן עברה לגור בעיר אחרת ורכשה מנוי אצל שרת אחר.

לאחר משלוח הבקשה לביטול המינוי, יצרה הנתבעת קשר טלפוני עם התובע מספר פעמים אך למרות שצוין בפניי הנתבעת כי בוטל המנוי, נציגי הנתבעת סירבו לבטל את המנוי. הנתבעת אף שלחה דואר אלקטרוני בו הבהירה כי ע"מ לבטל את המנוי יש לרשום את כל הפרטים כולל סיסמא, וזאת על אף שהתובעת מילאה את כל הפרטים הדרושים למעט סיסמא, אותה, כאמור, שכחה.

לאחר כחודש, באמצע חודש ספטמבר, התקבלה חשבונית לתשלום. כאשר הובהר טלפונית לתובעים כי המנוי טרם בוטל, שלחו באמצעות דואר אלקטרוני ופקס בקשה נוספת לביטול.

שלושה חודשים מאוחר יותר, קיבל התובע שיחה ממנהל פניות הציבור של הנתבעת, מר אור איסקוביץ, המוכר לתובע מתביעה קודמת שהוגשה ע"י התובע כנגד הנתבעת, ואשר דיבר בצורה מזלזלת והודיע לתובע כי המנוי לא מבוטל ועומדת להיות מוגשת תביעה כנגד התובעת ובנוסף האשים התובעים בהונאה ומסר שהנתבעת עומדת להגיש תביעה משפטית.

התובע טען כי בכך מר איסקוביץ פגע בשמם הטוב ובכבוד האדם וזאת בניגוד לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 האוסר פרסום ביטויים העלולים להשפיל ולבזות אדם.

לאחר שיחה זו החליטו התובעים לשלוח מכתב אזהרה נוסף ובו נכתב כי במידה ולא יבוטל המנוי תוגש תביעה משפטית נגד הנתבעת.

ביום 24.1.12 קיבלה התובעת מכתב התראה בטרם הגשת תביעה על סכום קצוב מטעם הנתבעת ובו דרישה לתשלום החוב בסך 637 ש"ח.

התובעים טענו כי מר איסקוביץ פגע בשמם הטוב וכי ניתנו לו מספר אפשרויות לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט אך הוא כנראה לקח באופן אישי את ההפסד שלו בתביעה האחרת שניהל התובע כנגד הנתבעת ועל כן החליט להעביר התיק לפסים של תביעה.

התובעים טענו כי מלבד נזק כספי נגרם להם נזק נפשי כתוצאה מהאירוע. כן טענו, כי התובעת בעלת חנות מרכול ובתור בעלת עסק נאלצת היא לסגור החנות ולהגיע לבימ"ש.

לאור האמור, טענו התובעים כי יש לחייב הנתבעת בסכומים הבאים: הוצאות משפטיות בשל הכנת התביעה 500 ש"ח; תשלום בעבור נזק ישיר עקב סגירת החנות והגעה לבית משפט 2,500 ש"ח ; תשלום עבור הגעה לבית משפט והפסד יום עבודה 400 ש"ח; תשלום עבור הוצאות טלפון ופקס ע"מ לבטל מנוי 100 ש"ח; עוגמת נפש של התובע - 3,250 ש"ח; עוגמת נפש של התובעת - 3,250 ש"ח.

3.         מנגד טענה הנתבעת כי הינה חברת תקשורת בעלת מוניטין רב שנים וכי כתאגיד שומר חוק הנתבעת מחברת ומנתקת את לקוחותיה, במידה ונדרשת לכך, ע"י פניה של הלקוחות באמצעות המוקדים הטלפוניים ובאמצעות הפקס והדואר האלקטרוני וזאת אך ורק בכפוף לכללים המוטלים עליה מכח חוק ועל פי החוזה שנכרת בין הנתבעת ללקוח.

הנתבעת ציינה כי תביעה זו שהוגשה מטעם התובעים, מטרתה היחידה היא, לשמש משקל נגד להליך ההוצל"פ שפתחה הנתבעת כנגד הנתבעת בגין חוב מוצדק.

הנתבעת אף ציינה כי התובע באופן סדרתי תובע חברות שונות המעניקות לו שירותים.

בנוסף, התובע מצרף עצמו, מסיבותיו הוא, לתביעותיה של התובעת כנגד גופים שונים.

לגופו של עניין, טענה הנתבעת כי ביום 19.8.11 התקשר התובע לנתבעת וביקש לקבל מידע בנוגע למנוי של התובעת. הנתבעת הסבירה לתובע כי הוא איננו בעל המנוי ואיננו מיופה כח ועל כן לא ניתן למסור לו פרטים. הנתבעת ביקשה לבצע שיחת ועידה עם התובעת אך התובע סירב לשתף פעולה (תיעוד השיחה צורף כנספח א').